מה זאת אהבה ? שאלת השאלות ! אהבה היא נושא רחב, ישנם סוגים שונים של אהבה, אבל אני רוצה להתמקד במה היא זאת אהבה במובן הסובייקטיבי של המילה או איך אני מגדיר לעצמי מהי אהבה, איך אמור או צריך לכאורה לנהוג , בן הזוג שלידי כאשר הוא אוהב אותי, איך אני רוצה שיאהבו אותי ,כיצד נקודת המבט הסובייקטיבית שלי משפיעה על הזוגיות ועל מערכת היחסים שלי. ואיך אני מפתח מערכת ציפיות. ומדוע אנו לא חושבים לתאם צפיות.
בקצרה ניתן להגדיר אהבה, כחוויית רגש עמוקה ומשמעותית, המתרכזת ביחס רומנטי בין שני אנשים. שמבוססת על התרגשות רגשית עמוקה, התחייבות חברתית ואישית, ותשוקה חושית. אהבה זוגית מתרכזת ביצירת קשר אינטימי, ביטחון רגשי, ותמיכה בין שני האנשים המעורבים. היא משתלבת בתהליכים עמוקים של חשיבה, רצון להתקרבות רגשית ופיזית, ויכולת לשתף ביניהם רגשות, רעיונות וחוויות. אהבה זוגית מבוססת על התקשרות, שיתוף פעולה, ורצון לבנות עתיד משותף. היא כוללת גם רגעים של אינטנסיביות, אך גם רצון לקיים את הקשר בטווח הארוך, ובניית המשכיות . באהבה זוגית, האנשים מתאימים את עצמם זה לזה, מתפקדים כקיר בריחה אחד לשני, ומקיימים את היכולת להתמודד עם אתגרים וקושיים ביחד. היא משמשת כמקור לשמחה ואושר, תמיכה רגשית, והעשרת החיים בכל היבטיהם.
עד כה ההגדרה נראית לנו לכאורה אידיאליסטית ואובייקטיבית אבל בעצם לכל אחד תרגום שונה למונח אהבה .
לכל אחד מבני הזוג יש סולם או דירוג למה היא לדעתו אהבה, מה חשוב לי ביותר למשל : אהבה בשבילי זה כבוד, הערכה, חברות, נאמנות, תמיכה, נתינה, הקשבה, רגישות, העצמה.
בעוד אצל הצד השני סולם או דירוג מונח האהבה בהגדרות שונה סדר חשיבות הדברים או ההגדרה עצמה שונה .
לכל אחד מבני הזוג נוצרת מערכת ציפיות המושתת על אותה הגדרה סובייקטיבית, לאיך אני רואה מה זאת אהבה, אך בפועל קיים פער ביני ובין הבן זוג שלי בנקודת המבט.
כאשר יש לי ציפיות מבן הזוג לנהוג בצורה שאני הייתי נוהג, במידה והוא לא מגיב או נוהג כמוני, הרי שהתוצאה תהיה אכזבה, אבל אם אני הייתי מבין שיש סיכוי שנקודת המבט שלו שונה יכול להיות שכלל לא הייתי מתאכזב.
כאשר ,בן זוג שלי לא עומד במערכת הציפיות אני מתרגם את ההתנהגות לכך שאם הוא היה אוהב אותי הוא היה נוהג כך או אחרת או האם הוא אוהב אותי בכלל ?
ברוב הפעמים אנו נוהגים להניח הנחות ולרוב אנו חושבים שהתרגום לאהבה הוא אובייקטיבי וגלובלי, אך האם חשבנו פשוט לשאול את הצד השני, לפתח שיחה, הרי שתקשורת בין אישית מקצרת תהליכים ופותרת בעיות.
ההגדרה למה זאת אהבה בשבילי או מה אני מגדיר כאהבה היא אישית, מהסיבה הפשוטה, היא בנויה ממגוון השפעות סביבתיות ואישיות שאספנו מהילדות עד לנקודת זמן מסוימת ועודי כולה להשתנות לפי הצרכים שלנו.
בזוגיות יש שני אנשים שהאחד הגיע, ממקום אחר לפעמים גם מתרבות שונה, חווה ילדות שונה, מושפע מהזוגיות של ההורים, מחוויות שליליות או חיוביות ואלו נאספו במהלך חייו ועיצבו את מערכת ההגדרות והרצונות.
הכלי הפשוט ביותר על מנת לפתור אותו הקונפליקט היא יציאה מהקופסא שלי " וקפיצה לביקור" אצל האדם השני .
שאלת השאלות .. שפותחת צוער והבנת מערכת ההתנהגות של הצד השני. אפשר לאהוב בדרך שונה שהיא אחרת משלי, ובנוסף נוצר שיח מקרב ועכשיו ניתן גם לתאם ציפיות .
נחזור למושג "אהבה" מילה אחת, אינסוף משמעויות. כולנו משתמשים בה, שואפים אליה, בונים סביבה את חיינו. אבל האם אנחנו באמת מבינים את המטען הרגשי, התרבותי והאישי שכל אחד מאיתנו נושא ביחס למושג המופלא והמורכב הזה?
כשאנחנו נכנסים לזוגיות, שני עולמות נפגשים. שתי היסטוריות חיים, שתי מערכות ערכים, שתי דרכים שונות לראות ולחוות אהבה. ולעתים קרובות, מבלי ששמנו לב, הפער בין ההגדרות והציפיות שלנו לגבי אהבה יכול ליצור חיכוכים, אכזבות ואי-הבנות מתסכלות.
ראשית הדרך של זוגיות היא תקופה מיוחדת במינה. ימים של פרפרים בבטן, של גילוי והתרגשות אינסופית. אבל לצד הקסם וההתאהבות, זהו גם שלב שבו שני אנשים מנסים ללמוד ולהבין זה את זה, כל אחד עם עולם המושגים, הציפיות והצרכים שהוא מביא מהבית.
ואחד המושגים המשמעותיים והמורכבים ביותר שאנו מנסים לפצח בראשית הזוגיות הוא "אהבה". כל אחד מאתנו מגיע עם הגדרה שונה, עם דרכים שונות שבהן הוא מבין, חווה ומבטא אהבה. ולא פעם, הפער הזה בין ההגדרות והציפיות יכול ליצור אי-הבנות, פגיעות וקונפליקטים כואבים.
בואו ניקח לדוגמא את דנה ובן, זוג צעיר שרק החל את דרכו המשותפת. דנה גדלה בבית חם ופיזי, שבו אהבה תמיד לוותה במגע, בחיבוקים ונשיקות ספונטניים. היא זוכרת את אבא שלה תמיד מניח יד על הכתף של אמא כשהוא מדבר איתה, מחבק אותה מאחור כשהיא מכינה ארוחת ערב. אז מבחינתה, אהבה שלא באה לידי ביטוי במגע, היא אהבה "חסרה", לא מושלמת.
בן, לעומת זאת, גדל במשפחה שהייתה הרבה יותר שמורה בהבעות חיבה פיזיות. הוריו אהבו אותו ללא ספק, אבל הראו זאת דרך מילים ומעשים – דברי עידוד כשהתקשה במשהו, עזרה מעשית כשנזקק. הוא למד להכיר באהבה דרך נוכחות עקבית, דרך מחויבות שקטה ויציבה.
אז כשהם מוצאים את עצמם ביחד, שני העולמות הללו מתנגשים לא פעם בחוסר הבנה. דנה משתוקקת שבן יחבק אותה ספונטנית כשהם רואים טלוויזיה, יחזיק את ידה כשהם מטיילים ברחוב. וכשזה לא קורה, היא מרגישה דחויה, לא רצויה, ומתחילה לפקפק באהבה שלו – הרי אם היה באמת אוהב, היה מראה את זה, לא?
בן, מצידו, מרגיש מבולבל ופגוע מהרמזים הלא מילוליים של דנה. הוא משתדל כל כך להיות שם בשבילה, לתמוך, להקשיב, לעזור בכל צורה אפשרית. אז למה זה לא מספיק? למה היא לא רואה כמה הוא משקיע ואוהב אותה בדרכו שלו?
וכך, בלי משים, מתחילים להיווצר "כיסי ספק" אצל כל אחד מהם. דנה חוששת שאולי בן לא מספיק אוהב או נמשך אליה, ואורי מרגיש שאולי הוא פשוט לא יודע לאהוב נכון. הם עדיין מאוהבים, אבל מתחילה להיווצר תחושה של "פספוס", של צורך בלתי מסופק שהולך ומעיב על הזוגיות הצעירה.
והדינמיקה הזו אופיינית לא רק לדנה ובן, אלא לזוגות רבים בתחילת דרכם. בשלב שבו עדיין מנסים להבין מיהו האדם שמולי, מהם הצרכים והגבולות שלו, קל מאוד ליפול למלכודת של פרשנות מוטעית להתנהגויותיו.
אנחנו מניחים שהוא מבין אהבה בדיוק כמונו, ושהדרך שבה אנחנו היינו רוצים לקבל אהבה היא גם הדרך שבה הוא צריך אותה. ומתוך ההנחות האלה, אנחנו "קוראים" את המעשים או המחדלים של בן הזוג בהתאם – כאינדיקציה לעוצמת האהבה או המחויבות שלו כלפינו.
אבל האמת היא שלרוב, הפרשנות הזו רחוקה מהמציאות. כשבן הזוג לא מבטא אהבה בדרך שאנחנו מצפים, זה לא בהכרח אומר שהוא לא אוהב "מספיק", אלא פשוט שהוא אוהב אחרת. ושהוא עדיין לומד ומנסה להבין איך אנחנו צריכים לקבל ולחוש אהבה.
וזה טבעי לגמרי – אף אחד מאיתנו לא נולד עם מדריך הפעלה לאהבה, ובטח שלא עם מדריך להבנת האדם הספציפי שנמצא מולנו. כל אחד מגיע עם המטען שלו, עם הדפוסים והציפיות שלו, ולוקח זמן ללמוד ולהתאים את עצמנו למפת האהבה הייחודית של בן הזוג.
אבל לצערנו, במציאות של חוסר הבנה והנחות מוטעות, קל מאוד ליפול לפתחם של קונפליקטים וויכוחים מתישים, שרק מרחיקים אותנו אחד מהשני. במקום להעמיק את ההיכרות ואת האינטימיות, אנחנו מוצאים את עצמנו במאבק על צדקת הדרך שלנו, על הצורך "שלנו" באהבה.
ולאט לאט, הפער המדומה הזה יכול ליצור נתק וריחוק רגשי. כל צד מרגיש לא מובן, לא מוערך, ומתחיל לסגת לתוך עצמו. במקום שהזוגיות תהיה מרחב בטוח של חיבור וקבלה הדדית, היא הופכת לזירה של תסכול ותחרות על "הצורה הנכונה לאהוב".
וזה כואב במיוחד בראשית הדרך, כשהכמיהה לחיבור ולהתמזגות עם האהוב היא כל כך גדולה ובוערת. לפתע, במקום להרגיש שסוף סוף מצאנו את "הבית" שלנו, אנחנו חווים דחייה ובדידות, דווקא מול מי שאמור להכיר ולהבין אותנו הכי טוב בעולם.
אז מה עושים? איך נמנעים מליפול לפח הזה של אי-הבנות בראשית הדרך? ואיך יוצאים ממנו כשכבר נפלנו?
ובכן, כמו תמיד – המפתח טמון בתקשורת פתוחה ואמיצה. בנכונות להסיר לרגע את משקפי הציפיות והפרשנות שלנו, ופשוט להקשיב לאהוב. לתת לו מרחב בטוח לשתף איך הוא חווה ומגדיר אהבה, מבלי לשפוט או לנסות לשנות אותו.
וזה דורש, יותר מהכל, אומץ להביט פנימה ולהכיר בכך שהדרך שלנו אינה הדרך היחידה או הנכונה. להבין שבן הזוג לא חייב לספק את הצרכים שלנו בדיוק כפי שאנחנו רגילים או רוצים, כדי שנוכל להרגיש אהובים ובטוחים.
זה אומר לשאול בכנות ובפתיחות – "מה גורם לך להרגיש אהוב? איך אתה מבטא אהבה? מה חשוב לך במערכת יחסים?". ולהשתדל באמת להבין, גם אם הדברים לא מוכרים לנו, גם אם זה מפחיד.
ומהצד השני – זה גם אומר לבטא בבהירות את הצרכים ואת השפה הרגשית שלנו, מבלי לצפות שבן הזוג "יקרא את המחשבות" או ינחש לבד. להגיד בכנות "בשבילי, אהבה היא חיבוק ספונטני באמצע היום, מבט עמוק בעיניים כשאנחנו מדברים. אלו הדברים שגורמים לי להרגיש קרוב ומחובר אליך".
כשמתחילים מנקודת מוצא של כבוד הדדי, של הכרה בכך שלכל אחד יש את עולם האהבה הייחודי והתקף שלו – אפשר להתחיל לבנות מפת דרכים חדשה ומשותפת. אפשר לגשר על הפערים, ללמוד את השפה הרגשית של האהוב, ולהעשיר את אוצר המילים והמחוות שלנו.
זה לא תהליך של יום, ובטח שלא תמיד קל או נעים. זה ידרוש מאיתנו להתעמת עם הפחדים והחששות הכי עמוקים שלנו, לצאת מאזור הנוחות, ולפעמים אפילו להרגיש חשופים ופגיעים. אבל כל צעד אמיץ כזה הוא גם צעד קדימה אל עבר קרבה ואינטימיות גדולים יותר.
כשנאהב בשפה של בן הזוג, כשנלמד לראות ולהעריך את הדרכים הקטנות והגדולות שבהן הוא כן אומר לנו "אני אוהב אותך" בכל יום – נגלה שפתאום הקונפליקטים והמאבקים מתחילים להתמוסס, ובמקומם צומחת הבנה עמוקה יותר של האדם שלצידנו.
ואולי הכי חשוב – שזה תהליך שבו שני בני הזוג לומדים ומתפתחים יחד. אף אחד לא נדרש לוותר על עצמו או על צרכיו, אבל שניהם כן נדרשים לצמוח, להתגמש ולהתרחב אל מעבר להגדרות הישנות והצפויות של אהבה.
בתהליך הזה, אנחנו למעשה לומדים אהבה חדשה ועמוקה יותר. אהבה שלא מסתפקת במחוות רומנטיות או במילים יפות, אלא כזו שמבוססת על אמפתיה, על רצון אמיתי להכיר את האחר ולספק את מה שהוא צריך כדי להרגיש בטוח ונאהב.
וזה סוד שמא רוב הזוגות מגלים רק אחרי שנים – לא משנה כמה אהבה "גדולה" או מרגשת נרגיש בהתחלה. מה שבאמת יקבע את עומק הקשר, זו היכולת שלנו להתבונן באהוב במבט אוהב, לשים בצד את האגו והדרישות שלנו, וללמוד את שפת הלב הייחודית שלו.
זו המתנה הגדולה של אהבה אמיתית – ההזדמנות לצאת מעצמנו, להעניק בלי תנאי, ובתהליך לגלות רבדים חדשים של יכולת ונדיבות בתוכנו. ההזדמנות לראות את היופי הפנימי של האהוב גם כשהוא שונה מאיתנו, וללמוד לחבק אותו בדיוק כמו שהוא.
אז אם אתם מוצאים את עצמכם בראשית ראשית הדרך של זוגיות היא תקופה מיוחדת במינה. ימים של פרפרים בבטן, של גילוי והתרגשות אינסופית. אבל לצד הקסם וההתאהבות, זהו גם שלב שבו שני אנשים מנסים ללמוד ולהבין זה את זה, כל אחד עם עולם המושגים, הציפיות והצרכים שהוא מביא מהבית.
ואחד המושגים המשמעותיים והמורכבים ביותר שאנו מנסים לפצח בראשית הזוגיות הוא "אהבה". כל אחד מאיתנו מגיע עם הגדרה שונה, עם דרכים שונות שבהן הוא מבין, חווה ומבטא אהבה. ולא פעם, הפער הזה בין ההגדרות והציפיות יכול ליצור אי-הבנות, פגיעות וקונפליקטים כואבים.
בואו ניקח לדוגמא את דנה ואורי, זוג צעיר שרק החל את דרכו המשותפת. דנה גדלה בבית חם ופיזי, שבו אהבה תמיד לוותה במגע, בחיבוקים ונשיקות ספונטניים. היא זוכרת את אבא שלה תמיד מניח יד על הכתף של אמא כשהוא מדבר איתה, מחבק אותה מאחור כשהיא מכינה ארוחת ערב. אז מבחינתה, אהבה שלא באה לידי ביטוי במגע, היא אהבה "חסרה", לא מושלמת.
אורי, לעומת זאת, גדל במשפחה שהייתה הרבה יותר שמורה בהבעות חיבה פיזיות. הוריו אהבו אותו ללא ספק, אבל הראו זאת דרך מילים ומעשים – דברי עידוד כשהתקשה במשהו, עזרה מעשית כשנזקק. הוא למד להכיר באהבה דרך נוכחות עקבית, דרך מחויבות שקטה ויציבה.
אז כשהם מוצאים את עצמם ביחד, שני העולמות הללו מתנגשים לא פעם בחוסר הבנה. דנה משתוקקת שאורי יחבק אותה ספונטנית כשהם רואים טלוויזיה, יחזיק את ידה כשהם מטיילים ברחוב. וכשזה לא קורה, היא מרגישה דחויה, לא רצויה, ומתחילה לפקפק באהבה שלו – הרי אם היה באמת אוהב, היה מראה את זה, לא?
אורי, מצידו, מרגיש מבולבל ופגוע מהרמזים הלא מילוליים של דנה. הוא משתדל כל כך להיות שם בשבילה, לתמוך, להקשיב, לעזור בכל צורה אפשרית. אז למה זה לא מספיק? למה היא לא רואה כמה הוא משקיע ואוהב אותה בדרכו שלו?
וכך, בלי משים, מתחילים להיווצר "כיסי ספק" אצל כל אחד מהם. דנה חוששת שאולי אורי לא מספיק אוהב או נמשך אליה, ואורי מרגיש שאולי הוא פשוט לא יודע לאהוב נכון. הם עדיין מאוהבים, אבל מתחילה להיווצר תחושה של "פספוס", של צורך בלתי מסופק שהולך ומעיב על הזוגיות הצעירה.
והדינמיקה הזו אופיינית לא רק לדנה ואורי, אלא לזוגות רבים בתחילת דרכם. בשלב שבו עדיין מנסים להבין מיהו האדם שמולי, מהם הצרכים והגבולות שלו, קל מאוד ליפול למלכודת של פרשנות מוטעית להתנהגויותיו.
אנחנו מניחים שהוא מבין אהבה בדיוק כמונו, ושהדרך שבה אנחנו היינו רוצים לקבל אהבה היא גם הדרך שבה הוא צריך אותה. ומתוך ההנחות האלה, אנחנו "קוראים" את המעשים או המחדלים של בן הזוג בהתאם – כאינדיקציה לעוצמת האהבה או המחויבות שלו כלפינו.
אבל האמת היא שלרוב, הפרשנות הזו רחוקה מהמציאות. כשבן הזוג לא מבטא אהבה בדרך שאנחנו מצפים, זה לא בהכרח אומר שהוא לא אוהב "מספיק", אלא פשוט שהוא אוהב אחרת. ושהוא עדיין לומד ומנסה להבין איך אנחנו צריכים לקבל ולחוש אהבה.
וזה טבעי לגמרי – אף אחד מאיתנו לא נולד עם מדריך הפעלה לאהבה, ובטח שלא עם מדריך להבנת האדם הספציפי שנמצא מולנו. כל אחד מגיע עם המטען שלו, עם הדפוסים והציפיות שלו, ולוקח זמן ללמוד ולהתאים את עצמנו למפת האהבה הייחודית של בן הזוג.
אבל לצערנו, במציאות של חוסר הבנה והנחות מוטעות, קל מאוד ליפול לפתחם של קונפליקטים וויכוחים מתישים, שרק מרחיקים אותנו אחד מהשני. במקום להעמיק את ההיכרות ואת האינטימיות, אנחנו מוצאים את עצמנו במאבק על צדקת הדרך שלנו, על הצורך "שלנו" באהבה.
ולאט לאט, הפער המדומה הזה יכול ליצור נתק וריחוק רגשי. כל צד מרגיש לא מובן, לא מוערך, ומתחיל לסגת לתוך עצמו. במקום שהזוגיות תהיה מרחב בטוח של חיבור וקבלה הדדית, היא הופכת לזירה של תסכול ותחרות על "הצורה הנכונה לאהוב".
וזה כואב במיוחד בראשית הדרך, כשהכמיהה לחיבור ולהתמזגות עם האהוב היא כל כך גדולה ובוערת. לפתע, במקום להרגיש שסוף סוף מצאנו את "הבית" שלנו, אנחנו חווים דחייה ובדידות, דווקא מול מי שאמור להכיר ולהבין אותנו הכי טוב בעולם.
אז מה עושים? איך נמנעים מליפול לפח הזה של אי-הבנות בראשית הדרך? ואיך יוצאים ממנו כשכבר נפלנו?
ובכן, כמו תמיד – המפתח טמון בתקשורת פתוחה ואמיצה. בנכונות להסיר לרגע את משקפי הציפיות והפרשנות שלנו, ופשוט להקשיב לאהוב. לתת לו מרחב בטוח לשתף איך הוא חווה ומגדיר אהבה, מבלי לשפוט או לנסות לשנות אותו.
וזה דורש, יותר מהכל, אומץ להביט פנימה ולהכיר בכך שהדרך שלנו אינה הדרך היחידה או הנכונה. להבין שבן הזוג לא חייב לספק את הצרכים שלנו בדיוק כפי שאנחנו רגילים או רוצים, כדי שנוכל להרגיש אהובים ובטוחים.
זה אומר לשאול בכנות ובפתיחות – "מה גורם לך להרגיש אהוב? איך אתה מבטא אהבה? מה חשוב לך במערכת יחסים?". ולהשתדל באמת להבין, גם אם הדברים לא מוכרים לנו, גם אם זה מפחיד.
ומהצד השני – זה גם אומר לבטא בבהירות את הצרכים ואת השפה הרגשית שלנו, מבלי לצפות שבן הזוג "יקרא את המחשבות" או ינחש לבד. להגיד בכנות "בשבילי, אהבה היא חיבוק ספונטני באמצע היום, מבט עמוק בעיניים כשאנחנו מדברים. אלו הדברים שגורמים לי להרגיש קרוב ומחובר אליך".
כשמתחילים מנקודת מוצא של כבוד הדדי, של הכרה בכך שלכל אחד יש את עולם האהבה הייחודי והתקף שלו – אפשר להתחיל לבנות מפת דרכים חדשה ומשותפת. אפשר לגשר על הפערים, ללמוד את השפה הרגשית של האהוב, ולהעשיר את אוצר המילים והמחוות שלנו.
זה לא תהליך של יום, ובטח שלא תמיד קל או נעים. זה ידרוש מאיתנו להתעמת עם הפחדים והחששות הכי עמוקים שלנו, לצאת מאזור הנוחות, ולפעמים אפילו להרגיש חשופים ופגיעים. אבל כל צעד אמיץ כזה הוא גם צעד קדימה אל עבר קרבה ואינטימיות גדולים יותר.
כשנאהב בשפה של בן הזוג, כשנלמד לראות ולהעריך את הדרכים הקטנות והגדולות שבהן הוא כן אומר לנו "אני אוהב אותך" בכל יום – נגלה שפתאום הקונפליקטים והמאבקים מתחילים להתמוסס, ובמקומם צומחת הבנה עמוקה יותר של האדם שלצידנו.
ואולי הכי חשוב – שזה תהליך שבו שני בני הזוג לומדים ומתפתחים יחד. אף אחד לא נדרש לוותר על עצמו או על צרכיו, אבל שניהם כן נדרשים לצמוח, להתגמש ולהתרחב אל מעבר להגדרות הישנות והצפויות של אהבה.
בתהליך הזה, אנחנו למעשה לומדים אהבה חדשה ועמוקה יותר. אהבה שלא מסתפקת במחוות רומנטיות או במילים יפות, אלא כזו שמבוססת על אמפתיה, על רצון אמיתי להכיר את האחר ולספק את מה שהוא צריך כדי להרגיש בטוח ונאהב.
וזה סוד שמא רוב הזוגות מגלים רק אחרי שנים – לא משנה כמה אהבה "גדולה" או מרגשת נרגיש בהתחלה. מה שבאמת יקבע את עומק הקשר, זו היכולת שלנו להתבונן באהוב במבט אוהב, לשים בצד את האגו והדרישות שלנו, וללמוד את שפת הלב הייחודית שלו.
זו המתנה הגדולה של אהבה אמיתית – ההזדמנות לצאת מעצמנו, להעניק בלי תנאי, ובתהליך לגלות רבדים חדשים של יכולת ונדיבות בתוכנו. ההזדמנות לראות את היופי הפנימי של האהוב גם כשהוא שונה מאיתנו, וללמוד לחבק אותו בדיוק כמו שהוא.
אז אם אתם מוצאים את עצמכם בראשית הדרך, מתמודדים עם פערים וקונפליקטים סביב הגדרות של אהבה – קודם כל, דעו שאתם לא לבד. שזה חלק בלתי נפרד וחשוב מההיכרות המעמיקה זה עם זה, ושכל זוג עובר את זה בדרכו שלו.
אל תניחו שהקשיים או אי-ההבנות מעידים על בעיה בקשר או בכם. הם פשוט הזמנה להתבונן, להקשיב, ללמוד את מפת הלב של האהוב. לפעמים דווקא המקומות שבהם אנחנו נתקלים בחיכוך, הם אלה שמובילים אותנו לצמיחה ולחיבור הגדולים ביותר.
אז תנו לעצמכם את הזמן ואת החמלה להיות מתחילים. לגשש את הדרך, להיתקל במהמורות, אבל תמיד לחזור אל הרצון האמיתי להבין ולהתקרב. זכרו שכל מערכת יחסים בונה את שפת האהבה הייחודית שלה, ואין דרך "נכונה" או "לא נכונה" לעשות את זה.
המפתח הוא פשוט להישאר פתוחים ומוכנים ללמוד – על בן הזוג, על עצמנו, ועל מה שאנחנו יכולים ליצור ביחד. להסכים לצאת למסע משותף של גילוי והעמקה בלי לדעת בדיוק לאן הוא יוביל, אבל עם אמון גדול בכך שהוא שווה את זה.
ותוך כדי – אל תשכחו ליהנות מהדרך. מהפרפרים בבטן, מהניצוצות בעיניים, מהתחושה המסעירה הזו של התאהבות. כי בסופו של דבר, זה מה שהביא אתכם לכאן מלכתחילה – הרצון העמוק לחבור, לשתף, לאהוב ולהרגיש אהובים עד העצם.
והאמת? הרצון הזה כבר מכיל בתוכו את כל מה שאתם צריכים כדי לצלוח כל אתגר ופער. הוא המצפן שלכם, שתמיד יצביע בכיוון של אהבה וצמיחה, גם כשהדרך נראית מבלבלת או מפחידה.
אז סמכו עליו, ועל עצמכם. לכו בעקבות הלב, צעד קטן ואמיץ בכל פעם. דברו, הקשיבו, התבוננו בסקרנות. היו מוכנים להיכשל ולנסות שוב. לא משנה כמה מורכב או מאתגר זה נראה ברגע נתון – אתם מסוגלים לזה. הקשר שלכם מסוגל לזה.
כי מתחת לפני השטח, מעבר לכל הפערים וההבדלים, כבר קיימת אהבה גדולה ועוצמתית שמחברת ביניכם. כל מה שאתם צריכים זה להסכים להסיר את המחסומים, השכבות והציפיות, ולתת לה להזרים חיים חדשים בקשר.
בכל צעד בדרך, זכרו שאתם בצד של האהבה. ושבדיוק כמו שאתם לומדים אותה עכשיו מחדש, היא תמשיך ללמד אתכם עוד ועוד על עצמכם, על הזוגיות ועל החיים, כל הזמן.
זה כוחה של אהבה אמיתית – היא לא מפסיקה להתפתח, להפתיע, ולקרוא לנו לגדול. וזו המתנה היקרה מפז שמחכה לכם בקצה הדרך – לא רק להרגיש אהובים, אלא ללמוד איך לאהוב ברמה חדשה לגמרי.
אז צאו למסע המופלא הזה בלב פתוח ובאומץ רב. התמסרו לתהליך, לחקירה, לגילוי המתמשך של עצמכם ושל האהוב. כי רק ככה, צעד אחר צעד, נבנית אהבה אמיתית – זו שמכילה את כל מי שאנחנו, וצומחת עמנו לאורך כל הדרך.
ובכל פעם שתרגישו אבודים או מיואשים, פשוט חזרו אל הלב. אל המקום הזה בתוככם שיודע שהאהבה אפשרית תמיד, שהיא כבר נמצאת בכם ומחכה רק שתבחרו בה, ושוב ושוב.
המשיכו לבחור בה, בכל רגע. המשיכו לבחור זה בזו, בכל יום מחדש. כי זה הסוד האמיתי לאהבה נצחית – היא לא דבר שמוצאים פעם אחת, אלא בחירה שעושים כל בוקר, עם כל הלב.
אתם לא לבד במסע הזה. כל זוג וזוג הולך בדרכו ונתקל באתגרים משלו, אבל כולנו צועדים לעבר אותו יעד נשגב – להתקרב, להתחבר, לגלות עוד ועוד רבדים של היכולת שלנו לאהוב ולהיות נאהבים.
לסיכום, פנו לבן או בת הזוג שלכם בלב פתוח נטולי אגו ושאלו שאלה פשוטה שיכולה לסדר לכם את כל התמונה או מסגרת האמונות שבניתם לעצמכם .
מהי אהבה בשבילך ?
מבטיחה לכם שמקסימום תרוויחו !!!
באהבה שלכם מנטי.
